משנה: אָֽמְרוּ לוֹ נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתָּךְ. אָמַר לָהֶם כְּתֹבוּ אָֽמְרוּ לַסּוֹפֵר וְכָתַב לָעֵדִים וְחָֽתְמוּ. אַף עַל פִּי שֶׁכְּתָבוּהוּ וַחֲתָמוּהוּ וּנְתָנוּהוּ לוֹ וְחָזַר וּנְתָנוֹ לָהּ הֲרֵי זֶה גֵּט בָּטֵל עַד שֶׁיֹּאמַר לַסּוֹפֵר כְּתוֹב וְלָעֵדִים חֲתוֹמוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
חולצת. שמא אינו גט ולא מתייבמת שמא גט הוא והויא לה גרושת אחיו וקיימ' עלי' באיסור כרת:
מהיום ולאחר מיתתי. מספקא לן אי תנאה הוי מהיום אם אמות וכיון שמת נתקיים התנאי ונמצא שהוא גט משעת נתינתו או חזרה הוי שחזר בו ממאי דאמר מהיום ואמר לאחר מיתה יהא גט ואינו כלום כיון דלא אמר מהיום אם מתי:
מהיום אם מתי. דאם מתי שתי לשונות משמע משמע כמעכשיו ומשמע כלאחר מיתה אמר מהיום כמאן דאמר לה מעכשיו דמי לא אמר מהיום כמאן דאמר לה לאחר מיתה דמי:
מחולי זה. משמע מחולי זה ואילך וכיון שמת מתוך החולי נמצא שאין הגט חל אלא לאחר מיתה:
מתני' זה גיטיך אם מתי. משמע לכשאמות ואין גט לאחר מיתה:
הדי הגט בטל. דמילי לא מימסרן לשליח:
וּבִלְבַד בִּמְסָֽרְגִין לוֹ. 40a נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתָּךְ. וְהוּא אוֹמֵר. הֵין. לְאִמָּךְ. וְהוּא אוֹמֵר. לָאו. לְאִשְׁתָּךְ. וְהוּא אוֹמֵר. הֵין. לְבִתָּךְ. וְהוּא אוֹמֵר. לָאו. לְאִשְׁתָּךְ. וְהוּא אוֹמֵר. הֵין. לַאֲחוֹתָךְ. וְהוּא אוֹמֵר. לָאו. אַף בְּעֵדִיּוֹת כֵּן. אָתָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף בְּעֵדִיּוֹת כֵּן. שֶׁאָדָם מֵעִיד עֵדוּתָוֹ מְיוּשָּׁב. אַף בִּנְדָרִינם כֵּן. תַּנֵּי רַב שֵׁשֶׁת. כְּשֵׁם שֶׁבּוֹדְקִין אוֹתוֹ בְגִיטִּין גֹ פְּעָמִים כָּךְ בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בִּירוּשׁוֹת וּבְמֶקַח וּמִמְכָּר וּבְמַתָּנוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
ובלבד במסרגין לו. הבדיקה צריך שיהא בסירוגין כדמפרש ואזיל נכתוב גט לאשתך כו' שצריך ג' פעמים הן וג' פעמים לאו:
אף בעדיות כן. בעיא היא אם לענין עדות מהני נמי בדיקה בהרכנת הראש אם נשתתק ופשיט לה רבי אבהו דאף בעדיות כן:
אף בנדרים כן. במיושב סגי ואנשאל קאי:
הלכה: אָֽמְרוּ לוֹ נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתָּךְ כול'. אָמַר לִשְׁנַיִם. אִמְרוּ לִפְלוֹנִי שֶׁיִּכְתּוֹב וְלִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי שֶׁיַּחְתֹּמוּ. רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. מַעֲשֶׂה הָיָה בִימֵי רִבִּי וְאָמַר. לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל. שְׁמוּאֵל אָמַר. יֵעָשֶׂה וְיֵעָשֶׂה. רַב יִרְמְיָה שָׁאַל לִשְׁמוּאֵל. אָמַר לִשְׁנַיִם. אִמְרוּ לִפְלוֹנִי שֶׁיִּכְתּוֹב וְאַתֶּם חֲתוֹמוּ. אָמַר לֵיהּ. הֲרֵי זֶה גֵט אֶלָּא שֶׁהַדָּבָר צָרִיךְ תַּלְמוּד. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. תַּמָן הוּא אָמַר. יֵעָשֶׂה וְיֵעָשֶׂה. וְהָכָא הוּא אָמַר אָכֵן. שַׁנְייָא הִיא שֶׁשִּׁינּוּ אֶת עֵדוּתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
שניא היא. הכא ששנו את עדותן כדפרישית דמיירי שהם לא חתמו בעצמן אלא ציוו לאחרים לחתום:
מחלפה שיטתיה דשמואל. דהא לעיל מכשיר באומר אמרו אפילו לכתחילה ומכ''ש באומר להן חתמו אתם דאין כאן חשש שמא תשכור עדים שהרי אין חותמין אא''כ שמעו מפי הבעל:
צריך תלמוד. שאין הדבר ברור לנו אם כשר הוא או לא:
יעשה ויעשה. דלא חייש להא ומכשיר באומר אמרו ואפילו לכתחילה:
גמ' אמרו לפלוני שיכתוב ולפ' ולפ' שיחתמו. מהו משום דממתניתין לא שמענו אלא באומר להן כתובו והן מעצמן אמרו לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו והילכך הגט בטל דמתני' רבי יוסי היא דאמר בסוף פ' התקבל אפי' אמר לב''ד הגדול כו' צריך שיכתבו בעצמן משום דמילי לא מימסרן לשליח ולפיכך קא מיבעיא ליה אם אמר להן בפירוש אמרו אתם לפלוגי כו' מאי מי נימא דבכה''ג אפילו רבי יוסי מודה דהרי עשאן שלוחין לכך:
לא יעשה כן בישראל. דחיישינן שמא תשכור עדים לכך שיאמרו בשם הבעל לסופר לכתוב ולעדים לחתום:
ואתם חתומו. והן לא חתמו בעצמן אלא אמרו לאחרים וחתמו דלקמן מהו:
נִיחָא לָעֵדִים וְחָֽתְמוּ לַסּוֹפֵר וְכָתַב. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל דְּרִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כָּתַב טָּרְפּוֹ בַטּוֹפֶס כָּשֵׁר. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יְהוּדָה. דְּרִבִּי יְהוּדָה פוֹסֵל בְּטוֹפְסִין.
Pnei Moshe (non traduit)
פתר לה. רבי יוחנן למתניתין כרבי יהודה דהתם דפוסל בטופסי גיטין כדמפרש שם טעמא:
לסופר וכתב לית הדא פליגי על רבי יוחנן. אלא הא דפוסל בכתיבת הגט שכתב הסופר ולא שמע מפי הבעל וא''כ ש''מ דמתניתין פליגא על ר''י דמכשיר לעיל בפ''ג אפי' כתב הסופר התורף בטופס הגט שיהא מוכן בידו וכדפרי' שם דאאת מותרת קאי וה''נ לא יהא אלא טופס הגט ביד הסופר ואמאי פסול:
ופריך אמתניתין ניחא הא דפסול באמר להן והן אמרו לעדים וחתמו דלאו כלום הוא שלא שמעו מפי הבעל:
משנה: זֶה גִּיטֵּיךְ אִם מַתִּי זֶה גִּיטֵּיךְ אִם מַתִּי מֵחוֹלִי זֶה זֶה גִּיטֵּךְ לְאַחַר מִיתָתִי לֹא אָמַר כְּלוּם. מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי מֵעַכְשָׁיו אִם מַתִּי הֲרֵי זֶה גֵּט. מֵהַיּוֹם לְאַחַר מִיתָתִי אֵינוֹ גֵט וְאִם מֵת חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
חולצת. שמא אינו גט ולא מתייבמת שמא גט הוא והויא לה גרושת אחיו וקיימ' עלי' באיסור כרת:
מהיום ולאחר מיתתי. מספקא לן אי תנאה הוי מהיום אם אמות וכיון שמת נתקיים התנאי ונמצא שהוא גט משעת נתינתו או חזרה הוי שחזר בו ממאי דאמר מהיום ואמר לאחר מיתה יהא גט ואינו כלום כיון דלא אמר מהיום אם מתי:
מהיום אם מתי. דאם מתי שתי לשונות משמע משמע כמעכשיו ומשמע כלאחר מיתה אמר מהיום כמאן דאמר לה מעכשיו דמי לא אמר מהיום כמאן דאמר לה לאחר מיתה דמי:
מחולי זה. משמע מחולי זה ואילך וכיון שמת מתוך החולי נמצא שאין הגט חל אלא לאחר מיתה:
מתני' זה גיטיך אם מתי. משמע לכשאמות ואין גט לאחר מיתה:
הדי הגט בטל. דמילי לא מימסרן לשליח:
הלכה: זֶה גִּיטֵּיךְ אִם מַתִּי. זֶה גִּיטֵּיךְ מֵחוֹלִי זֶה. זֶה גִּיטֵּךְ לְאַחַר מִיתָתִי. לֹא אָמַר כְּלוּם. וְרַבּוֹתֵינוּ אָֽמְרוּ. הֲרֵי זֶה גֵּט. מָנֵי רַבּוֹתֵינוּ. רִבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא וּבֵית דִּינוֹ. בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת נִקְרָא רִבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא רַבּוֹתֵינוּ. 40b בְּגִיטִּין בַּשֶּׁמֶן וּבְסַנְדָּל. וְיִקְרְאוּ לוֹ בֵּית דִּין שַׁרְיָא. שֶׁכָּל בֵּית דִּין שֶׁהוּא מַתִּיר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הוּא נִקְרָא בֵּית דִּין שַׁרְיָא. אָמַר רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי יִשְׁמָעֵאל. בֵּית דִּינוֹ חָלוּק עָלָיו בְּגִיטִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ורבותינו אמרו ה''ז גט. דס''ל כרבי יוסי דלקמן דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו וה''נ אע''ג דלא אמר מהיום זמנו של גט מוכיח עליו דמהיום הוא וה''ז גט:
בגיטין. בההיא דלקמן אם לא באתי מכאן ועד י''ב חדש ומת בתוך י''ב אינו גט ותני עלה בתוספתא פ''ה ורבותינו התירו לה לינשא ומשום האי טעמא דאמרן:
בשמן. בפ''ב דע''ז רבי יהודה הנשיא ובית דינו התירו בשמן של עכו''ם:
ובסנדל. בפ''ג דנדה המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקיבה ופליגי התם איזהו סנדל וקאמר שם בהאי תלמודא נמנו עליו רבותינו לומר והוא שיהא בו מצורת אדם הא לאו הכי טהורה:
ויקראו לו ב''ד שרייא. שהרי התיר ג' דברים וכל ב''ד המתיר ג' דברים נקרא ב''ד שריא כדאמרי' בע''ז דקרו ליה ליוסי בן יועזר יוסף שריא שהתיר ג' דברים איל קמצא דכן כו':
אמר ר' יודן. שאני הכא שלא הסכימו עמו שבית דינו חלוק עליו בגיטין:
מָהוּ שֶׁתְּהֵא מוּתֶּרֶת לִינָּשֶׂא. רִבִּי חַגַּיי אָמַר. מוּתֶּרֶת לִינָּשֵׂא. רִבִּי יוֹסֵי. אֲסוּרָה לִינָּשֵׂא. אֲנִי אוֹמֵר. נַעֲשׂוּ לוֹ נִיסִּים וְחָיָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו שתהא מותרת לינשא. מיד ואהא דהתירו רבותינו בגיטין קאי בהאי אם לא באתי כו' כדפרישית ובעי אם מותרת לינשא מיד ששמעו בו שמת או לא:
מותרת לינשא. מיד שהרי ודאי לא יבא עוד ונתקיים התנאי. אסורה לינשא. בתוך י''ב חדש שאני אומר אפשר נעשו לו ניסים וחיה וצריכה להמתין עד לאחר י''ב חדש ולא יבא שאז נתקיים התנאי ותנשא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source